הוראה להחזרת 400,000 ש"ח לקופת חברה שבפירוק שהועבר לנושה שלה ע"י אחיו של מנהל החברה שלא בתום לב

הקדמה :

לפני בקשה למתן הוראות, במסגרתה עותר מפרק חברת וטרימיקס בע"מ (להלן: "המפרק" ו "החברה" בהתאמה), להורות למשיב, אחיו של מנהל החברה שבפירוק, לשלם לקופת הפירוק של החברה סך של 400,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין כספים שהופקדו בחשבונו עובר לפירוקה של החברה, ואשר בהמשך, לאחר הגשת בקשת הפירוק נגד החברה ותחילת הפירוק, הועברו על ידו לנושה של החברה.

העובדות העולות מהבקשה :

עיקר העובדות כעולה מבקשת המפרק למעשה אינן שנויות במחלוקת.

על פי הנטען בבקשה, חברת וטרימיקס שיווק ישיר בע"מ (להלן: "וטרימיקס שיווק ישיר"), שחדלה מכל פעילות בשנת 2007, חבה לחברה שבפירוק סכומים ניכרים.

לטענת המפרק, מדפי החשבון של חברת וטרימיקס שיווק ישיר, מדפי החשבון של החברה שבפירוק ומדפי החשבון של בתו של מנהל החברה שבפירוק, פרונסין אלימלך, עולה כי הוברחו כספים מחשבון החברה שבפירוק, לגורמים שונים.

לטענת המפרק, מתברר כי בשלב ראשון הועבר בתאריך 27/10/08 מחשבון הבנק של החברה שבפירוק לחשבון הבנק של פרונסין אלימלך, בתו של מנהל החברה שבפירוק 300,000 ש"ח, שבהמשך הועבר ביום 1/12/08 לחשבונה של וטרימיקס שיווק ישיר. על פי הנטען, בתאריך 2/12/08 הועבר מחשבונה של חברת וטרימיקס שיווק ישיר למשיב סך של 400,000 ש"ח, חמישה ימים לאחר שהמפרק ביצע פעולה של כינוס נכסים על פי אגרת חוב.

בתאריך 30/12/08 הוגשה בקשה לפירוק החברה ובתאריך 5/1/09 מונה המפרק כמנהל מיוחד של החברה שבפירוק, תוך שכל סמכויות מנהלי החברה שבפירוק הופקעו והועברו לידיו.

מתברר כי ביום 8/1/09 משך המשיב את הסך של 400,000 ש"ח שהועבר לחשבונו כמקשה אחת ביום 2/12/08, עובר להליך הפירוק, והעבירו לנושה החברה שבפירוק, דוד חננאל, שהודה במסגרת אישור שערך בכתב ידו כי קיבל את הכספים. לעניין הפקדת הסכום בחשבונו של המשיב ביום 2/12/08 ומשיכתו בפעימה אחת ביום 8/1/09 הרי דפי החשבון של המשיב, כפי שצורפו להודעתו מיום 28/11/11, מסירים כל ספק באשר למועד משיכת הכספים מהבנק וגובה הסכום הנמשך. יצוין כי אמנם קיימות סתירות בגרסתו של חננאל דוד והמשיב ביחס למועד המדויק של העברת הכספים (המשיב הצהיר בתצהירו מיום 9/1/09 כי העביר את הסכום לדוד חננאל ביום 7/1/09, יום לפני התאריך המופיע בדפי החשבון, וכך גם עולה ממסמך שנערך על ידי חננאל דוד, המאשר כי קיבל לידיו ביום 7/1/09 את הסכום מהמשיב, בנוכחות אחיו), אך דפי חשבון הבנק מדברים בעד עצמם, כך שלפחות בנקודות אלה שעניינן מועד הפקדת הסכום בחשבון המשיב, מועד משיכתו וגובה הסכום הנמשך, הדברים גלויים וברורים, והטעות בתאריך המסמך שנערך ע"י חננאל אומר דרשני!!

ביום 11/3/09 ניתן צו פירוק לחברה והמפרק, עו"ד דוד מימון, מונה למנהל מיוחד, תוך שהוענקו לו סמכויות של מפרק זמני, הרשאי לבצע חקירות ופעולות נוספות הדרושות לשם שימור נכסי החברה, תפיסתם, מכירתם, שימורם וכל פעולה אחרת הנחוצה להעשרת קופת הפירוק של החברה, בכפוף לקבלת אישור בית המשפט שלפירוק.

בין לבין, ביום 9/2/09 חוייב חננאל דוד להשיב לקופת הפירוק את הסכום שהודה כי קיבל לאחר תחילת פירוק החברה (החלטת בית משפט זה במסגרת בש"א 294/09), העולה כדי סך של 481,057.5 ש"ח. ביום 25/2/09 נדחתה בקשתו של דוד חננאל להורות על ביטול ההחלטה ונקבע שוב כי על דוד חננאל להשיב לידי מפרק החברה את מלוא הסך של 481,057.5 ש"ח. החלטה זו אושרה בפסיקת בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס, כתוארו אז) בע"א 2770/09 חננאל נ' וטרימיקס בע"מ (טרם פורסם, 3/5/10).

מתברר כי בסופו של יום, במסגרת הסכם פשרה בין המפרק לבין הנושה וחברת אר-שם תעשיות חצור בע"מ, שקיבל תוקף של פסק דין בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט חטיב) מיום 22/3/11, הוסכם כי חננאל דוד ישיב לקופת הפירוק של החברה סך של 150,000 ש"ח מתוך הסכום בו חוייב, תוך שצוין כי סכום זה יהווה "סילוק מלא וסופי של סכום החייבים האמור בבקשה...".

טענות המפרק :

לטענת המפרק, המשיב חב בהשבת הכספים שהוברחו מהחברה שבפירוק לחשבונו, אף אם לא נותרו בידיו כספים ואלה הועברו לנושה של החברה שבפירוק, הואיל ומועד העברת הכספים על ידו היתה לאחר התחלת פירוק החברה, בנסיבות בהן חל סעיף 268 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), כשהמשיב - כך על פי הנטען - סייע בפועל להברחת הכספים מהחברה שבפירוק.

מבחינה עובדתית, חולק המפרק על טענת המשיב שלפיה הסכום של 400,000 ש"ח שהתקבל אצלו אכן הועבר על ידו במלואו לנושה, דוד חננאל. לעניין זה טוען המפרק כי הנטל להוכיח שהמשיב העביר לנושה את הסכום במזומן, רובץ על המשיב, ולנוכח חוסר סבירות גרסאותיו והסתירות בעדותו, יש לקבוע כי לא הרים את הנטל, כך שיש לחייבו בהשבת הסכום במלואו.

במסגרת סיכומיו, טוען המפרק עוד כי יש לקבוע שנטל ההוכחה רובץ על המשיב להוכיח שלא ידע על הברחת הנכסים, ולנוכח הפרצות בגרסאותיו, בין היתר בשאלת מועד מסירת הסכום לחננאל דוד, מועד משיכת הכספים מהבנק, הסיבה להעברת הכספים לידיו, סבירות טענת המשיב בדבר הסיבה להעברת הכספים לידי הנושה, כמו גם עדותו של המשיב בפני המפרק ושינוי גרסתו, יש לדחות את גרסתו של המשיב ולהיעתר לבקשה.

לטענת המפרק, המשיב נמנע מהבאת אחיו, מנהל החברה שבפירוק, למתן עדות בבית המשפט, ויש בכך כדי לפעול לחובתו.

עוד טוען המפרק כי גרסתו של המשיב כי נאלץ להעביר לדוד חננאל את הכסף בשל איומים שהופנו כלפיו אחיו אינה סבירה ואינה יכולה לשמש כהגנה למשיב, ולא הובהר מדוע זה לא היו הכספים במקום בטוח בטרם הועברו לידי המשיב. בהקשר זה מוסיף המפרק וטוען כי הטענה לאיומים שהופנו כלפי אחיו של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהמשיב המתין עם העברת הכספים לידי הנושה דוד חננאל משך למעלה מחודש מיום שהועברו לחשבונו, כשהטענה כי המשיב המתין עם העברת הכספים כדי שתיערך הצהרה מסודרת בנדון או כי הדבר התעכב בשל היותם של אחיו ודוד חננאל אנשי עסקים, כמו גם טענתו כי אף כלפיו הושמעו איומים, אינה יכולה לעמוד והיא בבחינת גרסה "מתפתחת" וכוזבת. עוד טוען המפרק באותו עניין כי העובדה שדוד חננאל לא נחקר על ידי המשיב בסוגיית האיומים, אומרת אף היא דרשני.

המפרק סבור כי עצם קבלת המסמך החתום בידי דוד חננאל המאשר קבלת הכספים, כמו גם עריכת תצהירים על ידי המשיב וחננאל דוד לגבי קבלת ומסירת הכסף, הינה התנהלות חריגה ולא סבירה, ונועדה לכסות על הברחת הכספים מהחברה.